משוגעים על המדינה ושונאים את הישראלים

מייל חביב שעובר עכשיו ברשת
הסוציולוג פרופסור עוז אלמוג על הישראלים

משוגעים על המדינה ושונאים את הישראלים.
חולמים להגר מהארץ ומתגעגעים הביתה אחרי שבוע בחו'ל.
רוצים אמריקה עם נימוסים ים תיכוניים.
סטלנים בימים ומענטזים בלילות.
עדריים כמו עיזים ושוברים מוסכמות.

מייצרים גאוני מחשב ומאדירים אהבלות בלונדיניות.
קוראים לצביקה פיק 'המאסטרו' ושורקים בוז לזובין מהטה.
קונים ארבע על ארבע וצמודי-קרקע ומתלוננים על קשיים כלכליים.
כועסים על הצעירים המפונקים ומלטפים להם את האגו.
רוצים מדליות אולימפיות ומרעיבים את הספורטאים.

קוטלים אחרים ונעלבים מביקורת.
בולסים מכל הבא ליד ובוכים על עודף משקל.
עושים דאווין של שף ומעמיסים לתוך הפיתה עמבה, טחינה וסלט טורקי.
מוקפים בחברים ולא רואים את הזולת ממטר.
רוצים מנהיג חזק ורודפים פוליטיקאים.

מפרגנים למי שתרם למדינה, אבל רק אחרי פרישתו או מותו.
מבקרים את תרבות הרייטינג ומכורים לריאליטי ושעשועונים.
לא ממלאים פקודות ואוהבים לפקד.
מפיקים חתונות גרנדיוזיות ומתגרשים אחרי המשבר הראשון.
נוסעים לסוף העולם לחפש את עצמם ומוצאים ישראלים אחרים.

שואלים 'מה קורה?' ונענים ב'מה המצב?'
חוגגים את החיים עם שירי דיכאון.
אוהבים את השירות הצבאי, אבל רק אחרי השחרור.
מעניקים לילדים שמות דו-מיניים ומתבדחים על חשבון הומואים ולסביות.
מקרינים 'סמוך עלי' ומייחלים ל'עזרת השם'.

מתפלצים מהשחיתות ומתחמנים את כל העולם ואשתו.
מעריצים קשיחות ונחישות ומעודדים קיטורים והגרת דמעות.
מתגאים במצליחנים ומייחלים למעידתם.
חיים בפזרנות ומתמקחים על כל שקל.
שקועים באוברדרפט תמידי וזוכים להלוואות בנקאיות נדיבות.

מחפפים במצוות ורצים לבקש את ברכת הרבנים.
שרים את ההמנון בשפתיים רוטטות מבלי לדעת את המילים.
בטוחים שביבי, ברק, מופז ולבני נכשלו ומריצים אותם לראשות הממשלה.
ככה זה בחברה שבה חוויה חיובית היא 'משהו בן זונה חבל על הזמן' ואפילו הקפה הפוך.
לכן, כשהישראלי משלשל פתק בקלפי הוא שם בכיס פתק החלפה.

פרופ' עוז אלמוג, סוציולוג מהחוג ללימוד א'י באוניברסיטת חיפה

תגיות: ויראלי, ישראלים, מייל

ספאם יחצני

"היחסים בין יחסי הציבור למדיה, שלא היו טובים מעולם, נמצאים בשבר גדול. ספאם רגיל, כמו הודעות על ויאגרה ניתן לחסימה, אבל הודעות לעיתונות אי אפשר לחסום טכנולוגית" זה מה שכריס אנדרסון עורך WIRED וממציא תאוריית ה"זנב הארוך" אמר לגלובס בראיון לדורון אביגד אתמול (12.11.07). אנדרסון בצעד חריג פרסם בבלוג שלו רשימת מיילים של יחצנים שסתמו לו את המייל. זה לא ממש עזר. באותו ראיון הוא מציין שהוא עדיין מקבל 300 הודעות ביום.

אני מכיר את המצב משני צידו של המתרס. כעורך של אתר נישה לתחום יחסי הציבור PRNET אני מקבל לא מעט ספאם יחצני. לדוגמא, הדובר של מגן דוד אדום מתעקש לשלוח לי הודעות לעיתונות. אתמול קיבלתי הודעה שכותרתה הייתה "המסוק הציל את החיים", מעבר לעובדה שאין כל חדשה שההמצאה שהיא המסוק אכן מופלאה ומסוגלת להציל חיים, מה הקשר בין יחסי ציבור, תקשורת לבין מד"א. זה סתם גוזל זמן ובעיקר מעצבן.

גם אני כמו יחצנים רבים לעיתים מתפתה למלא את שורת הBCC (עותק מוסתר) ברשימות תפוצה של אינספור עיתונאים במחשבה שזה לא יכול להזיק. אני אומר לעצמי "יאללה, נפציץ מאות תיבות אולי אחד או שניים יתפסו." זו שיטת עבודה שמצליחה לעיתים נדירות.

כיצד אני מתמודד עם הבעיה? עם חזרה לטכנולוגיה הישנה והטובה – הטלפון. ברב המקרים לפני שאני בכלל שולח מייל אני מרים טלפון לעיתונאי ומנסה לעניין אותו בסיפור. אם הוא מביאה עניין אז הוא גם יקרא את המייל שאני אשלח לו אחרי השיחה.

ולקינוח ספאם בגירסת מונטי פייטון…

תגיות: דואר אלטרוני, הודעות לעיתונות, יחסי ציבור ופרסום, מדיה, מייל, ספאם, עיתונאים, עיתונות