ספאם יחצני

"היחסים בין יחסי הציבור למדיה, שלא היו טובים מעולם, נמצאים בשבר גדול. ספאם רגיל, כמו הודעות על ויאגרה ניתן לחסימה, אבל הודעות לעיתונות אי אפשר לחסום טכנולוגית" זה מה שכריס אנדרסון עורך WIRED וממציא תאוריית ה"זנב הארוך" אמר לגלובס בראיון לדורון אביגד אתמול (12.11.07). אנדרסון בצעד חריג פרסם בבלוג שלו רשימת מיילים של יחצנים שסתמו לו את המייל. זה לא ממש עזר. באותו ראיון הוא מציין שהוא עדיין מקבל 300 הודעות ביום.

אני מכיר את המצב משני צידו של המתרס. כעורך של אתר נישה לתחום יחסי הציבור PRNET אני מקבל לא מעט ספאם יחצני. לדוגמא, הדובר של מגן דוד אדום מתעקש לשלוח לי הודעות לעיתונות. אתמול קיבלתי הודעה שכותרתה הייתה "המסוק הציל את החיים", מעבר לעובדה שאין כל חדשה שההמצאה שהיא המסוק אכן מופלאה ומסוגלת להציל חיים, מה הקשר בין יחסי ציבור, תקשורת לבין מד"א. זה סתם גוזל זמן ובעיקר מעצבן.

גם אני כמו יחצנים רבים לעיתים מתפתה למלא את שורת הBCC (עותק מוסתר) ברשימות תפוצה של אינספור עיתונאים במחשבה שזה לא יכול להזיק. אני אומר לעצמי "יאללה, נפציץ מאות תיבות אולי אחד או שניים יתפסו." זו שיטת עבודה שמצליחה לעיתים נדירות.

כיצד אני מתמודד עם הבעיה? עם חזרה לטכנולוגיה הישנה והטובה – הטלפון. ברב המקרים לפני שאני בכלל שולח מייל אני מרים טלפון לעיתונאי ומנסה לעניין אותו בסיפור. אם הוא מביאה עניין אז הוא גם יקרא את המייל שאני אשלח לו אחרי השיחה.

ולקינוח ספאם בגירסת מונטי פייטון…

פוסטים נוספים בנושא:

• עיתונאים עצלנים?
• החוקים הישנים של יחסי ציבור
• איך תדע שהעיתונאי דפק את היחצן

תגיות: דואר אלטרוני, הודעות לעיתונות, יחסי ציבור ופרסום, מדיה, מייל, ספאם, עיתונאים, עיתונות

אין תגובות עדיין.

הוספת תגובה